ברכת מחלקת המוסיקה ד"ר רקפת בר שדה

המוסיקה הישראלית האומנותית הינה ביטוי אידיאולוגי למורשת תרבותית הניזונה מן העבר הרחוק והקרוב ומקורה במלחינים שהגיעו לארץ לא מוכרת, לנופים חדשים ולאקלים זר. מלחינים אלה עמדו אל מול שליחות היסטורית חברתית שמטרתה הייתה ליצור ביטוי מוסיקלי חדש אשר ישקף את החיים המתהווים בארץ.
המגמות האידיאולוגיות, שהנחו את האבות המייסדים של המוסיקה הישראלית בראשית דרכה היו נקודות המוצא להמשך היצירה הענפה במוסיקה האומנותית הישראלית. דוגמה לכך היא השפה העברית, שפת התנ"ך, ששימשה כלי בידי המלחינים כחלק מן הקשר שלהם אל הארץ, וזו עמדה כחולייה מקשרת בין העבר הרחוק להווה וכבסיס ליצירות רבות בנושאים תנכיים.

למן קום המדינה ועד היום ניתן להתבונן במוסיקה האומנותית הישראלית כמראה לתהליכים חברתיים, קוסמופוליטיים ואינדיבידואליים המשקפים את השינויים שחלו בחברה הישראלית ובתפישה התרבותית שלה. תהליכים אלה מבטאים אמירה אישית משולבת בנגיעות היסטוריות אל מול תכני העבר.
חג המוסיקה הישראלית, אם כן, מכיל בתוכו תפישה קוסמופוליטית, כדוגמת המחווה ליוצר דיוויד בואי, כמו גם יצירה פרי עטו של המלחין פאול בן חיים: "אדוני רועי לא אחסר" (תהלים כ"ג), ומגוון היצירות המבוצעות בו משקפות את חופש הביטוי האישי יחד עם הביטוי החברתי הנשען על יסודות העבר של מדינת ישראל.
בשנה מאתגרת זו, בימי הקורונה, המאמץ לקיים את החג ולהביא אותו למימוש במתכונתו הנוכחית באמצעות אתר מיוחד, תבע מאמצים גדולים מכל המעורבים בדבר. אנחנו גאים בכך שהצלחנו להביא תכנית מגוונת ואיכותית גם בחג זה, והמשכנו את רצף קיומו למרות הקשיים הכרוכים בכך.
תודה לכל העושים במלאכה ויישר כוח לשנים הבאות עלינו לטובה.

ד"ר רקפת בר-שדה,
מנהלת המחלקה למוסיקה,
משרד התרבות והספורט.