אולם הנרי קראון – תיאטרון ירושלים
יום שני, 18 בספטמבר – 20:00

מנצח – נמרוד דוד פפר
פסנתר – עפרה יצחקי
מצו-סופרן – רעות ונטוררו

טליה עמר: "לתזמורת I (2023)"
עודד זהבי: "עֹמֵר" – חמישה שירים למצו-סופרן ותזמורת (2000)
לאון שידלובסקי: "דדלוס" (2001)
יוסף טל: קונצ'רטו לפסנתר מס' 1 (1945)

טליה עמר

ד"ר טליה עמר, פסנתרנית ומלחינה, נולדה בירושלים ב-1989. יצירותיה בוצעו בצרפת, קנדה, נורבגיה, אוסטרליה, שוודיה, טיוואן, גרמניה, ארה״ב, בריטניה, איטליה וישראל. לאחרונה היא נבחרה ע"י הכנר הנודע רנו קפוסון להשתתף בפסטיבל New Horizons d'Aix en Provence 2022 ותקבל שם ביצוע ליצירה חדשה. בשנת 2022 יצירתה "מבוך" הוזמנה ובוצעה בפסטיבל Présences כחלק מ-Radio France בפריס. בשנת 2014, נבחרה רביעיית המיתרים שלה Obsession ע״י מאסטרו לורין מאזל לביצוע בפסטיבל Castleton שבארה"ב. היא נבחרה להיות מלחינת הבית של האנסמבל Collage New Music בשנת 2016-2015 בבוסטון.

זכתה בפרס ראש הממשלה למלחינים בשנת 2018, בפרס אקו"ם ע"ש חיים אלכסנדר ב-2018, בפרס אקו"ם ע"ש מנחם אבידום על הישג השנה 2022, בפרס רוזנבלום לאמן צעיר מבטיח מעיריית ת"א לשנת 2016, ובפרס קלון מאיגוד הקומפוזיטורים לשנת 2012.

בשנת 2017 הצטרפה טליה לסגל ההוראה במחלקה לקומפוזיציה באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים. החל מ2021 היא מתפקדת שם גם כראש תחום החדשנות והטכנולוגיה. בנוסף היא מכהנת כחברת הועד המנהל של איגוד הקומפוזיטורים הישראלי וחברת אנסמבל מיתר כמבצעת של מוסיקה אלקטרונית.

למדה באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים במחלקת קומפוזיציה לתואר ראשון אצל מרק קופיטמן, ינעם ליף וארי בן-שבתאי, ובמחלקת פסנתר בביה"ס למוסיקה ע״ש בוכמן-מהטה אצל עמנואל קרסובסקי. למדה במאנס שבניו יורק במחלקת קומפוזיציה לתואר שני אצל מריו דבידובסקי ובמגמת פסנתר עם ויקטור רוזנבאום. סיימה את לימודי דוקטורט באוניברסיטת ברנדייס שבבוסטון.

על יצירתה "לתזמורת 1" כותבת טליה עמר: "מרק קופיטמן היה המורה הראשון שלי לקומפוזיציה בגיל 14, ואני הייתי התלמידה האחרונה שלו. זכיתי ללמוד אצל אחד מגדולי המלחינים אצלו בבית במשך שש שנים, כאשר בכל שיעור, שנמשך בין שעתיים לשלוש שעות, דיברנו על היצירות שלי וניתחנו יצירות של מלחינים אחרים.

הפעם האחרונה שראיתי את קופיטמן הייתה כאשר החלטתי לנגן בקרן שרת את היצירה שלו לפסנתר "לפסנתר ", והלכתי אליו הביתה בשביל לשמוע את דעתו על הביצוע שלי. התגובה שלו התמקדה על אקורד אחד ביצירה והוא אמר שהוא מעולם לא שמע אינטרפרטציה כזאת לאקורד הזה. תשומת לבו לפרטים, והמפגש האחרון הזה, השפיעו עלי רבות, ולכן החלטתי לקרוא ליצירתי "לתזמורת 1" על שם היצירה שלו לפסנתר.

ביצירה ישנם מוטיבים רבים שלקוחים מהיצירה לפסנתר שמופיעים לכל אורך היצירה. לדוגמה, הקפיצות הרחבות בין שני הקלרינטים ובחירת הצלילים שלהם לקוחים ישירות מהפרק השני של היצירה לפסנתר של קופיטמן.

אחד המשפטים שקופיטמן אמר הוא, שהפיתוח של יצירה צריך להיות כמו גדילה של יד של תינוק – הגודל משתנה, אבל זה אותו דנ"א ואותה טביעת אצבע. באופן מיוחד ביצירה זו, החומרים של ששת הסולנים לקוחים מאותו גרעין מוטיבי אך כל זוג סולנים מציג את אותו חומר מזווית קצת אחרת. כך שלמרות שהסולנים משתנים, החומר עדיין מרגיש מאוחד ומגובש.

בנוסף, ביצירתי ישנם הרבה חלקים הטרופוניים (מרקם המאופיין בשינויים בו-זמניים של קו מלודי יחיד) שזו טכניקה שמאפיינת ומייחדת את הכתיבה של קופיטמן".

עודד זהבי

עודד זהבי נולד בירושלים בשנת 1961. למד קומפוזיציה אצל אנדרה היידו, סיים את לימודי המוסמך במוסיקה באוניברסיטת פנסילבניה אצל המלחין ג'ורג' קראמב, ואת לימודי הדוקטורט אצל המלחינה שילה סילבר.

יצירותיו בוצעו על ידי מיטב התזמורות והמנצחים בארץ ובחו"ל, ביניהם התזמורת הפילהרמונית הישראלית בניצוחם של זובין מהטה, אנטוניו פאפאנו, לאונרד סלטקין ופרדריק שזלן, תזמורת בית האופרה של קירוב עם המנצח ואלרי גרגייב, והתזמורת הפילהרמונית של לונדון בניצוח דוד שלון. עוד ניצחו על יצירותיו: מרק ינובסקי, רוברטו פטרנוסטרו, דיוויד פורצלן, ישראל ינון, סלבדור מאס-קונדה, נעם שריף, מנדי רודן, אבנר בירון, דורון סלומון ונעם צור.

זהבי כתב פסי-קול לסרטים עלילתיים ודוקומנטריים. הוא כתב מוסיקה להצגות בתיאטראות "הבימה", "הקאמרי" ו"החאן" וכן לתיאטרון חיפה ולתיאטרון באר שבע. הלחין מוסיקה למחול עבור להקות שונות, ביניהן להקת המחול הקיבוצית ולהקת GroundWorks  בקליבלנד.

כיהן כמלחין בית בתזמורת הסימפונית חיפה, בתזמורת הקאמרית הישראלית, בסינפונייטה באר שבע, בקאמרטה הישראלית ירושלים ובמרכז למוסיקה ירושלים. בתפקידו זה הזמין יצירות מקוריות ממלחינים ישראליים וקידם פרויקטים הסברתיים וחינוכיים למגוון קהלים. החל משנת 2017 כיהן ארבע שנים כמנהל האומנותי של "חג המוסיקה הישראלית.

זהבי זכה פעמיים בפרס ראש הממשלה לקומפוזיציה, בפרס ברלאו היוקרתי בארה"ב, פרס אנגל, פרס רוזנבלום לאמנויות הבמה, פרס לנדאו של מפעל הפיס ושני פרסי נוצת הזהב של אקו"ם, וכן זכה בתחרויות בין-לאומיות להלחנה בספרד ובארה"ב.

זהבי מכהן כפרופסור באוניברסיטת חיפה, שבה הקים את החוג למוסיקה. הוא יושב ראש ועדת הרפרטואר בתחום המוסיקה ב"סל תרבות ארצי" של משרד החינוך, וכיהן כחבר בוועדות ציבוריות רבות מטעם משרד החינוך, משרד התרבות, הקרן הישראלית למדעים ועוד. היה חבר במועצת הפיס לתרבות ואמנות, ובוועד המנהל של "סולני תל-אביב".

עודד זהבי כותב על יצירתו: "מחזור השירים "עומר" נכתב בשנת 2000 עבור ברכה קול והתזמורת הסימפונית ראשון לציון בניצוח מנדי רודן. כשאני כותב דברים אלה לתכניה של חג המוסיקה הישראלית, אני מהרהר בכתיבתי הווקאלית לאורך שנים ומשתאה. מחזור השירים הראשון שלי, "ערגה", נכתב ב-1994 עבור מירה זכאי, שאין שני לה בקידום היצירה הישראלית, ששרה אותו בקולה העמוק. את "עומר" כתבתי לברכה קול, זמרת צעירה יותר, ובו השתמשתי במנעד ובגוון קוליים גבוהים. מחזור השירים השלישי שלי, "תום", נכתב לסופרנית מאיה קסיר, שבעת הביצוע רק בגרה את מקהלת אנקור. מחזורי השירים שלי, אם כך, הולכים והופכים צעירים יותר, וגבוהים יותר.

אני מביט על יצירותיי במידה מסוימת של נחת, ומזהה את הקשר שבין גוון הקול והנימה המוסיקלית והטקסטואלית של היצירה. אם אצל מירה זכאי פתחתי ב"אני מאמין" הנצחי של טשרניחובסקי (ההקלטה זמינה ביוטיוב), הרי שב"עומר" אני מתחיל בבגרות המהרהרת: "איכה תוכל ציפור יחידה לשאת את כל השמים על כנפיים רפות?". אי אפשר לכתוב שיר כזה לקול אלט, והתפיסה ה"מצו-סופרנית" הרגישה לי נכונה.

בהמשך המחזור, אני עוסק בשני טקסטים קריפטיים כמעט של יונתן רטוש ושל יעקב שטיינברג. המילים דחוסות, ומשמעותן מתפענחת באיטיות. נתתי לשירים אלה את הסביבה והצבע, שיאפשרו לכל מאזין לחפש בהם משמעות אישית.

השיר הרביעי הוא שיר אהבה אוטופי כמעט – "פיירוז" מאת רוני סומק, ששירתו מלאת רבדים. הענקתי למילים שלו את הצבע ה"אוריינטליסטי" שזיקקו עבורנו אבות האומה. השתמשתי בכלים של בן-חיים, בוסקוביץ' וסתר כדי לומר משהו גם היום.

השיר האחרון הוא אחד הטקסטים הנוגים והיפים של לאה גולדברג – הספינה המפליגה אל האופק, שהעסיק אנשים שגם חייהם לא היו 'חגיגה גדולה'".

לאון שידלובסקי

המלחין והצייר לאון שידלובסקי נולד בסנטיאגו, צ'ילה ב-1931 ונפטר בתל אביב בשנת 2022. הוא למד הלחנה, הרמוניה וקונטרפונקט אצל אדולפו איינדה ופרה פוק, לצד לימודי פילוסופיה ופסיכולוגיה, באוניברסיטה של צ'ילה בסנטיאגו (1948–1952). את לימודי ההלחנה השלים בבית הספר הגבוה למוסיקה בדטמולד, גרמניה (1952–1954). לאחר שובו לצ'ילה שימש, בין השאר, כמנהל האגודה למוסיקה חדישה "טונוס" בסנטיאגו (1955–1959), כמזכיר איגוד הקומפוזיטורים של צ'ילה (1961–1963), וכפרופסור לקומפוזיציה בקונסרבטוריון הלאומי (1965–1968).

לאחר עלייתו ב-1969, כיהן שידלובסקי כפרופסור לקומפוזיציה ותיאוריה באקדמיה למוסיקה ע"ש רובין (כיום ביה"ס למוסיקה ע"ש בוכמן-מהטה) באוניברסיטת תל אביב. בשנות כהונתו ביסס את מעמדו כאחד ממורי הקומפוזיציה המשפיעים ביותר בתולדות המוסיקה הישראלית. הוא הוזמן לעתים קרובות להופיע כמרצה אורח, מלחין וצייר באוניברסיטאות ובפסטיבלים באירופה ובאמריקה.

פרופ' שידלובסקי זכה בפרסים רבים, ביניהם מלגת גוגנהיים (1968), פרס ראשון בתחרות הלחנה של קרן הכט (1977), מספר מלגות מטעם שרות החילופין האקדמאי הגרמני (DAAD), פרס ראשון בתחרות לכתיבת יצירה תזמורתית לכבוד יובל ה-60 של התזמורת הפילהרמונית הישראלית (1996), פרס אקו"ם על מפעל חיים (2000), והפרס הלאומי למוסיקה בצ'ילה (2014). יצירותיו יצגו את ישראל בבימה הבינלאומית למלחינים של אונסקו (1971, 1978) ובפרס איטליה (1978).

בדומה ליצירותיו האחרות של שידלובסקי, ב"דדלוס" לא קיים קשר בין כותרת היצירה לבין המוסיקה. דדלוס היה ממציא ומתכנן מן המיתולוגיה היוונית. מלך כרתים, מינוס, ביקש ממנו לתכנן את המבוך בו שוכן מינוטאורוס. לאחר השלמת המבוך, מינוס כלא בו גם את דדלוס ואת איקרוס, בנו של דדלוס, על מנת שפתרון המבוך לא יתגלה. אלא שדדלוס, שתכנן את המבוך, הכיר את הדרך החוצה, וכך יצאו ממנו דדלוס ואיקרוס. לאחר צאתם מהמבוך, מינוס כלא אותם במגדל. או אז, דדלוס הרכיב שתי זוגות כנפיים מלאכותיות מנוצות של ציפורים, אותן הוא הדביק באמצעות שעווה. כך, דדלוס ואיקרוס נמלטו מהמגדל וברחו מכרתים. אלא שבהימלטותם, איקרוס עף גבוה מדי, והשמש המסה את השעווה שבאמצעותה הודבקו הכנפיים המלאכותיות, והוא נפל ונהרג.

יוסף טל

יוסף טל נולד ב-18 בספטמבר 1910 כיוסף גרונטל בפינה שעל יד פוזנן (כיום בפולין) ונפטר ב-25 באוגוסט 2008 בירושלים. מלחין ופסנתרן ישראלי, ממייסדי המוסיקה האמנותית הישראלית. לאחר שנולד עברה משפחתו לברלין. באקדמיה הגבוהה למוסיקה בברלין למד הלחנה אצל פאול הינדמית והיינץ טיסן, היסטוריה של המוסיקה אצל קורט זקס ופסנתר אצל מקס טרפ. ב-1934 עלה לארץ ישראל והתקבל כחבר בקיבוץ גשר. בשנת 1936 עבר להתגורר בירושלים, הופיע כפסנתרן וניגן בתזמורת הארץ-ישראלית (לימים התזמורת הפילהרמונית הישראלית). טל לימד הלחנה ופסנתר בקונסרבטוריון הארץ-ישראלי למוסיקה בירושלים והיה ממייסדי האקדמיה למוסיקה בירושלים. בשנת 1950 היה הראשון ללמד מוסיקולוגיה באוניברסיטה העברית וב-1965 נמנה עם מייסדי המחלקה למוסיקולוגיה שם. טל הינו חלוץ המוסיקה האלקטרונית בארץ והוא הקים את המעבדה האלקטרונית למוסיקה באוניברסיטה העברית. הוא התנגד לאידיאולוגיה הלאומית במוסיקה הישראלית וטען לחופש אמנותי של המלחין. ביצירותיו השתמש בטכניקות המוסיקליות האירופיות החדשניות ביותר, וביצירותיו האלקטרוניות שילב כלים אירופיים מסורתיים.

הקונצ'רטו לפסנתר הראשון של יוסף טל חובר בשנת 1945 ונוגן לראשונה בירושלים בחודש אפריל על ידי המלחין כסולן, עם תזמורת שירות השידור בניצוח חנן שלזינגר. הוא בוצע בשנית בתל אביב ביום 7.7.1946 בקונצרט מיוחד של התזמורת הארץ ישראלית בניצוח גיאורג זינגר – הישג נדיר בתנאים הקשים ששררו בארץ מייד עם תום מלחמת העולם ועל סף ההכרזה על הקמת המדינה. עפרה יצחקי הקליטה את הקונצ'רטו בשנת 2017 עם התזמורת הסימפונית של ברלין בניצוח ליאור שמבדל.

הקונצ'רטו מעוגן במסורת הרומנטית המאוחרת. המבנה הכולל שלו בארבעה פרקים מגלה השפעה ישירה של הקונצ'רטו %